Round Table

העיר היצירתית והמרחב הציבורי 
שאלות לדיון לשולחן עגול
תגית כלימור
השאלות המוצגות נעות בין סוגיות עירוניות עכשוויות בהן עסוקה קהילת התכנון לבין שאלות של סוציולוגים ומעצבי תרבות הנוגעות לעיר כמרחב תרבותי העובר שינוי בעידן הדיגיטלי. שאלת מקומה של האמנות בתרבות העירונית מחברת בין סוגיות אלה ומרחיבה את הדיון.

מהו תפקיד המרחב הציבורי כפלטפורמה ליצירת עיר יצירתית ותוססת?
הערים מהוות מרכזים עיקריים לפיתוח תרבות חדשנית ויצירתית הודות למגוון החברתי והתרבותי. בשיח העוסק בעירוניות בת קיימא, קיימת מודעות לתפקידו ולתרומתו של המרחב הציבורי לחיי עיר בריאה ותוססת עבור מגוון תושביה. עיצוב המרחב הציבורי הוא תהליך הכרוך בתכנון, עיצוב, יציקת תכנים וניהול המרחב והוא במה לבחינת פוטנציאל השיתוף, ביטוי השונות וייצוג המקומי . 
·        מי צריך עיר תוססת?
·        מהו תפקיד העיר התוססת בהתחדשות עירונית?
·        מה מקומו של המרחב הציבורי בתהליכים אלו?
·        מי מעצב את המרחב ואיך נותנים במה מותאמת מקום?
·        מה הופך את המרחב הציבורי ל'מקום' (Placemaking)?

מהי השפעת התרבות הדיגיטלית על המרחב הציבורי?
תקשורת הרשת מאפשרת יצירת מפגשים במרחב הווירטואלי שבמהותו נעדר ממד פיזי. מנגד הרשת אינה המהווה תחליף לנוכחות משותפת, לאינטראקציה ולמגע בסביבה הממשית. הדיון יתמקד בשאלת אופיו של המרחב הציבורי כראי לתמורות החברתיות של מהפיכת התקשרות.
·        מי צריך את 'הספירה הציבורית' במרחב הציבורי הקונקרטי בעידן הדיגיטלי?
·        איך משפיעה התרבות הדיגיטלית על עיצוב המרחב הציבורי?
·        איך ממנפים את האופי השיתופי של הרשת לתכנון משותף של המרחב הציבורי הממשי?
·        איך 'מחבקים' את התרבות הדיגיטלית במרחב הציבורי?

מה מקומה והשפעתה של האמנות כיום 'בשדה המורחב' העירוני מול 'הקוביה הלבנה'?
המרחב הציבורי מורכב ממימד פיזי ומימד חברתי התואמים במספר תכונות. בשניהם קיים הצורך בדמוקרטיזציה של המרחב, הפיכתו לרב מעמדי והנגשתו למגוון דעות ופרשנויות. בשניהם נדרשת זמינות ונגישות לאורך היום, ביטחון פיזי וחופש הבעה. שילוב האמנות במרחב העירוני מהווה פוטנציאל לביטוי המגוון ולשיתוף בו זמנית.
·        מי הם היוצרים 'בשדה המורחב' העירוני?
·        מהי מידת מעורבותם?
·        מהי השפעת ממשק אמן קהילה?
·        מה אפיון פעילותם? (גרילה? תנועות שורשיות? קהילתי? ממסדי?)
·        מהי מידת השפעתם על הקהילה ביחס לאפיון פעילותם?
·        מהי מידת השפעתם על עיצוב המרחב?


עיר טובה דיה
קבוצת "בית ריק", נטע מייזלס
שאלת היחסים בין פעילות יצירתית ציבורית לבין פיתוח עירוני מוכוון קהילה לכודה בהבחנה בין שני סוגים של מרחבים עירוניים – המרחב הפרטי והמרחב הציבוריבדברי במושב אנסה להציג את הצורך לחשוב על מרחב שלישי, פוטנציאלי, שהוא המקום של הקהילה. מרחב זה הוא מרחב של יצירתיות משותפת, של משחק משותף. (ההשראה לכך מגיעה מעבודתו של הפסיכואנליטיקאי ד.ו. ויניקוט, אשר טבע בהקשר זה את המושג "אם טובה דיה". כוונתו היא לאם המייצרת תנאי סביבה המאפשרים את התפתחותו של המרחב השלישי בחייו של התינוק.) בהמשך לקו המחשבה על המרחב העירוני השלישי, המרחב הקהילתי, ובהתבסס על מקרי בוחן מניסיוני בפעולות של קבוצת "בית ריק", אציג את הפוטנציאל של הפעולה האמנותית לתפקד כאחד התנאים  להתפתחותו של מרחב משותף המקדם משחק משותף ויצירתיות קהילתית. נגע בקצרה גם בדרכים בהן הרשות העירונית עשויה לתרום ולתמוך בהתפתחותם של מרחבים כאלה.


מרחבים פרטיים זמניים במרחב הציבורי
אבי ליזר

במרקמים עירוניים צפופים השטחים הציבוריים הפתוחים משמשים באופן זמני כמרחבים לשימוש אישי. לעיתים אופן השימוש מעוגן על ידי הרשויות המקומיות במרחבים כגון הגינות הקהילתיות שמאפשרות לתושב חלקת אדמה "פרטית" שבה הוא חווה את ה"ירוק" באופן אקטיבי ואישי. לעומת המקרים השכיחים יותר שבו המשתמשים במרחב הציבורי, לא יוצרים קשר אישי של שייכות ואכפתיות למקום אלא מתייחסים אליו כמצע זמני, חולף. המושג "מרחבים פרטיים זמניים" הינו כל אותם מקומות קטנים במרחב האורבני שבהם אנו עושים שימוש באופן זמני כגון: ישיבה על ספסל ציבורי באופן שמגדיר בעלות זמנית על אותו ספסל, פריסת מגבת רחצה בחוף הים מגדירה את חלקת החוף כפרטית עד שעוזבים את הים, סימון חלקת דשא בפארק העירוני בעזרת שרשרת בלונים לצורך חגיגת יום-הולדת מכריזה על מתחם פרטי הסגור למשך השעות הקרובות. בהרצאה נציג פרויקט של "מרחבים פרטיים זמניים" שתכננו וביצענו בבת-ים בנוסף לדוגמאות מערים מרחבי העולם בהם הוקמו פרויקטים זמניים במרחב האורבני ליצירת חוויה שיתופית ופעילה של עירוניות.


התערבויות אמנותיות במרחב הציבורי 
הדס עפרת
אמנים, יחידים וקולקטיבים, פועלים במרחב הציבורי העירוני. הם מאמצים גישות אקטיביסטיות, מתערבים בקרב הקהילה המקומית ולעתים אף מאתגרים את המרחב הפיזי, הבנוי. הם מזהים מצבים של חוסר יציבות חברתית, אי-צדק מרחבי, הדרה של אוכלוסיות חלשות ועוד. מצבים אלה הם פועל יוצא של קריסת המערכות הטכנו-ניהוליות, בייחוד באזורים פריפריאליים של העיר ובשכונות תפר בעלות מאפיינים של הגירה ומצוקה כלכלית. האמנים פועלים כחיישנים, מאתרים את הפערים שבין תכנון לשימוש לקוי, בין פוטנציאל לאי-מימושו. מדובר על-פי רוב במרחבים סטגנטיים, שסובלים מהזנחה סביבתית, שהשימוש בהם אינו ממוצה, או שאין עליהם פיקוח ושליטה. הפעולה האמנותית הפכה בשני העשורים האחרונים מתופעה מקומית לחובקת עולם. מדובר בפרקטיקה נרכשת ומיושמת הלכה למעשה על-ידי רשויות ומִנהלים. התערבויות אמנותיות (art interventions) מתרחשות במרחבים עירוניים פתוחים, אך גם במתחמים מקורים כמו מוסדות ציבור, טרמינלים, קניונים וכו'. רבות מהן פועלות בחסות, במימון ולעתים אף בשיתוף פעולה עם רשויות מקומיות, תאגידים מקצועיים, מוסדות ציבור ובכללם גם מוסדות חינוך. מגמה זו של התערבויות במרחב הציבורי העירוני שונה מהותית מהגישה המסורתית התופסת את האמנות כאובייקט ומסתפקת בהצבת יצירות אמנות במרחב הציבורי (public art). ההתערבויות אינן נתונות כלל לשיפוט אסתטי. הן מתגלמות בפעולות חד-פעמיות או בפעולות משך, בסיטואציות יזומות ובמצבים מניפולטיביים המעוררים מודעות ציבורית ומקנים ראיה ביקורתית. הן מאופיינות בשימוש בעקרונות ובטקטיקות השאולים משפת האמנות לטובת הבניה של יחסים וקשרים חברתיים שיתופיים ופתוחים, אם בקהילה ואם ביחס לסביבת המגורים. במובן מסוים, ההתערבות האמנותית מציעה מודל חדש של מרחב ציבורי עירוני.

האומן והרשות המקומית
רני רוזנהיים, מנהל אגף תרבות, קהילה ותכנון אסטרטגי. עירית בת ים

האומן מבקש למצוא פנים חדשות במרחב המקיף אותו. לעומתו, הרשות המקומית מתנהלת על בסיס הסדרים פנימיים וחיצוניים המקשיחים את דרכי פעולתה בעולם הנתפס בעיניה כשדה של אילוצים והגבלות. כוחו של האומן בכך שהוא קורא תיגר על המציאות הסדורה או לפחות על האופן בו היא נתפסת. הפקידות מבססת את כוחה על תכנון, תהליכי עבודה סדורים וניסיון עבר.

שילוב כוחות בין שתי הסתכלויות כה שונות, דורש משני הצדדים גמישות ומוכנות להיות גם משפיעים וגם מושפעים. האומן לומד לשלב בעבודתו היבטים שונים אשר בדרך כלל אינם חלק מעבודתו כדוגמת: אפקטיביות, עלות מול תועלת, מיקוד קהלי יעד, סדרי עדיפויות עירוניים, לימוד דרכי השיח עם ובתוך קהילה. הרשות מן הצד השני נדרשת לגמישות, לצמצום תשובותיה הרשמיות: "לא ניתן", "אי אפשר", "לא מעשי" וכדומה, למוכנות לפעולות המבקשות לסמן כיוון גם אם אין בהן מענה מעשי לבעיה ספציפית. זאת,בצד שמירה על הגוון הייחודי בכל מבט.

התחדשות עירונית [קהילתית, פיזית וחברתית] תלויה בשילובם של כוחות יצירתיים בהובלת תהליכי ההתחדשות. שאלמלא כן, תהליכי ההתחדשות יובילו את העיר לנקודת המוצא הישנה ממנה יצאה לדרך.


העיר בת-ים מציעה לאומנים ומוסדות תרבות להיות שותפים בהתחדשות העירונית במגוון רחב של צירי פעולה. שיח פתוח וכנה ותחושה של שותפות אמת יוצרת מארג נדיר של כוחות המקדמים חדשנות. אבקש להציג מגוון רחב של צירי פעולה להם שותפים אומנים ומוסדות תרבות בעיר ובמקביל לתת דגש על האופן בו על הרשות לעצב את תפיסותיה ופעולותיה על מנת לאפשר פריחה של יצירה.

הקליניקה האורבנית
הילה בר-נר
חוברת זו היא תוצר של עבודה שנתית בנושא פלייסמייקינג ומרחבים ציבוריים בישראל. במאי 2015 הקליניקה האורבנית יזמה יחד עם המעבדה לחדשנות וקיימות עירונית באוניברסיטת תל אביב את אירוע "יוצרים מקום". במהלך שבוע, נציגים של (PPS) Project for Public Spaces, ארגון אמריקאי המוביל את תחום יצירת המקומות בעולם, העבירו הרצאות וסדנאות מעשיות בתל אביב, לוד, עראבה, ירושלים ורמלה בפני קהל מגוון של פוליטיקאים, מתכננים, פעילים חברתיים, אדריכלים ועובדים קהילתיים. אל מהלך זה חברו משרדי ממשלה, עיריות וארגונים חברתיים: משרד הבינוי והשיכון, עיריית ירושלים ועיריית תל אביב, עמותת "מרחב" לעירוניות מתחדשת, ג'וינט ישראל במיזם "מוטב יחדיו", מינהל קהילתי "יובלים" ושגרירות ארצות הברית. האירועים נערכו כאשר כל ארגון לוקח אחריות על כנס וסדנה עבור מרחב ציבורי עם תכנית שדרוג מתוקצבת, במטרה לבחון כיצד ניתן לשפר אותו באמצעות גישת תכנון גמישה, יצירתית ומשתפת (לקריאה נוספת).
כחברי קליניקה אורבנית שמטרתה לקדם עירוניות חברתית יותר בישראל, הרעיון של פלייסמייקינג עניין אותנו בשתי רמות: כשיטת תכנון וככלי לקידום מדיניות. כשיטת תכנון, פלייסמייקינג עלה לתודעה העולמית כגישה חלופית לתכנון המסדיר הנשען על פעילות סטטוטורית ותכנון פיזי במטרה לווסת ולתמרץ פיתוח עירוני. לעומתו, השיטה של פלייסמייקינג יוצרת שטחים ציבוריים איכותיים שמטרתם לספק תחושת שייכות וזהות עירונית, לתרום לצמיחה כלכלית והעצמה חברתית ולצמצם תופעות חברתיות שליליות כגון פשיעה, זיהום וניכור. היא עושה זאת על ידי פעילות שמביאה בעלי תפקידים ואינטרסים שונים לחשיבה משותפת סביב מקום מוגדר, ובאמצעות פיתוח שיטת עבודה הדרגתית היוצרת מרחב לניסויים והתערבויות רכות.
ככלי לקידום מדיניות, יצירת מקום היא גישה חלופית אל מול גישות שכיחות בארץ למסגור מדיניות: יצירת פרויקטים ויצירת חוקים. הראשונה, המופיעה לעיתים קרובות בדיון על מדיניות דיור למשל, מסתכלת על פרויקטים נפרדים זה מזה ומודדת הישגים בצורה כמותית: כמה יחידות נוספו, כמה אנשים נהנו מהמדיניות, והיכן (במרחב הכללי) המדיניות השפיעה. קביעת חוקים (יהיו בחקיקה ראשונית או בתקנות) גם היא מבקשת ליישם מדיניות באמצעות כלים אנליטיים ואוניברסליים: היא קובעת סטנדרטים והליכים קבועים. לעומתם שתי גישות אלה, הדגש על פלייסמייקינג מעביר את הזרקור להקשר המקומי ולשיתופי פעולה רב-תחומיים. בעוד כל השלושה רלוונטיים וחיוניים ליצירת שינוי חיובי בערים, אנחנו מאמינים כי אחרי שנים רבות של התמקדות בפרויקטים ובחקיקה, הגיעה העת להעביר את הדגש לפעילות מלמטה-למעלה, תוך הבנת ההשלכות המקומיות של המדיניות ועידוד שיתופי פעולה בין בעלי עניין שונים.
בחוברת זו, ניסינו לשקף את המגוון האנושי הרחב המאפיין את המעורבים בפלייסמייקינג, כולל  בעלי תפקידים בממשלה וברשויות מקומיות, מתכננים ואדריכלים, בעלי עסקים, פעילים חברתיים ואמנים ואנשי אקדמיה. ההתייחסות למרחב הציבורי היא חשובה במיוחד בהקשר הישראלי, בו לעיתים תכופות המרחב הציבורי נתפש כסרח היתר של בניינים, מרכזי תחבורה או מוסדות אשר תופשים את קדמת הבמה. התוצאה היא שבערים ישראליות מרחבים ציבוריים הם לעיתים מרחבים אנונימיים, משעממים וחסרי שימוש, שאף הופכים למטרד כמקום המזמין פשיעה או הזנחה,  במקום מרחבים איכותיים המעניקים רווחה, הזדמנות למפגש ולביטוי, ומגוון לנוף העירוני.

מה בחוברת?
החוברת שלפניכם מורכבת משלושה מרכיבים מרכזיים. העמודים הראשונים מוקדשים לחשיפת העקרונות והמתודות של שיטת הפלייסמייקינג עבור קהל ישראלי. החומרים שנבחרו לקוחים מתוך מקורות המידע שלPPS  (הזמינים באנגלית באתר האינטרנט של הארגון), ומציעים גישה בהירה ופשוטה לאלו המעוניינים להתחיל לפעול ליצירת מקומות, או לאלו המעוניינים לחשוף את עקרונות הפלייסמייקינג עבור שותפים חדשים אשר אינם מכירים את התחום. על אף שאנחנו מציעים כלים יישומיים כמו השאלון שנערך בתחילת הסדנאות המעשיות, אנחנו ממליצים להשתתף אישית בסדנה לפני כל ניסיון לתרגל את השיטה עם אחרים על מנת להבין לעומק את אופי הפעילות ולהגיע לתוצאות איכותיות.
החלק השני של החוברת מיועד לפתח את הדיון על פלייסמייקינג בדגש על ההקשר הישראלי. לשם כך, פנינו ל-13 מרואיינים המזהים את העירוניות החברתית ויצירת מקומות כחלק משמעותי בעבודתם (לפי סדר א"ב): האמנים איתן שוקר ודיאגו רוטמן, גנאדי קמנצקי (משרד החינוך), דפנה ליכטמן (ספריית לוינסקי), הלה אורן (מנהלת "עיר עולם" ת"א-יפו), האדריכלית יעל סיון-גייסט (מנהל התכנון), ליאור בר דור (חברת "עדן"), יזם התיירות מעוז ינון, קולקטיב "אנייה", אדריכל הנוף רם אייזנברג, המתכנן רן וולף, שמעון לנקרי (ר' עיריית עכו), המתכננת שרון בנד-חברוני, וחברי "התדר".
הראיונות נערכו במסגרת פגישות אישיות שאורכן כשעתיים. תוצרי הריאיון עובדו ולאחר מכן עברו לביקורת והערות של המרואיינים וצוות הקליניקה. השאלות הותאמו לפרויקטים המאפיינים כל מרואיין, והציפו נושאים כגון המטרות שמציגים לעצמם המרואיינים בתהליך העבודה, האתגרים בהם הם נתקלים וההזדמנויות הנקרות בדרכם. בנוסף, הם הזמינו את המרואיינים לחשוב באופן רפלקסיבי על תהליך העבודה עצמו, על עבודת עמיתיהם ועל עתיד התחום בארץ ובעולם. על אף שהמרואיינים נבחרו בשל פעילותם הבולטת, מטבע הדברים כל אחד מהמקרים עשוי להעלות תהיות ואף אי נוחות בקרב הקוראים. לכן, לצד לקחים והמלצות, הצגת עבודתם ודעותיהם של המרואיינים מזמינה לחשוב בצורה ביקורתית על פעילותם, עמדותיהם והשפעת הפרויקטים המוצגים.
מרכיב נוסף של החוברת הוא בתרומה של קבוצת "חברותא", קבוצת דוקטורנטים מהאוניברסיטה העברית אשר חקרה את התחום לאורך השנה תחת הכותרת "התיאוריה והפרקטיקה של יצירת מקום בעיר". חברי הקבוצה הוזמנו להשתתף בשבוע "יוצרים מקום" ולתרום לחוברת מתובנותיהם. מייסדי הקבוצה, ניר ברק ודנה הלוי, ריכזו את תהליך הכתיבה סביב רעיונות ביקורתיים ומעוררי מחשבה אשר מוצגים בצורה בהירה ונגישה. מאמריהם, לצד אלה של חברי הקבוצה (ע"פ א"ב) אביגיל פרדמן, טל אלסטר, ינון גבע, יערה רוזנר-מנור ונטע מייזלס, תורמים לדיון על ידי הרחבת מסגרת החשיבה על פלייסמייקינג והארת המגבלות הקיימות באמצעות הצפת שאלות וסוגיות כגון מהי המשמעות של העצמת קהילות מוחלשות באמצעות תכנון? האם פלייסמייקינג יכול לחזק את הדמוקרטיה? ומהם המתחים הקיימים כאשר מאפשרים למיעוט להשפיע על המרחב הציבורי בשם רב תרבותיות? ככל שהפעילות סביב פלייסמייקינג צוברת תאוצה (כפי שכבר החלה לצבור בירושלים ובתל אביב) כך עולה הצורך בחשיבה ביקורתית וערכית, אשר תמנע מפלייסמייקינג להפוך לסיסמה חלולה אשר מונעת טיפול ראוי ומעמיק בבעיות חברתיות ומרחביות בעלות שורשים עמוקים.
עבורי, חוזקה של החוברת טמון ביכולת להכיל את המורכבות העולה מן התחום ולהפוך אותו לכוח מניע חיובי לעיסוק ביצירת מקומות במקום לגורם מרפה ידיים. פעמים רבות מדי עולה התפישה כי יצירתיות היא מלאכתו של האינדיבידואל בעל החזון. נראה לי כי חוברת זו מדגימה היטב כי יצירה בעיר היא למעשה תולדה של רשת של יוצרי מקומות אשר לכל אחד ואחת מהם המטרות, האמונות והיכולות המאפיינות את עבודתו או עבודתה. לדעתי, מתן האפשרות להבין את ההבדלים אלה ולהכיל אותם בעבודת התכנון הוא חלק משמעותי בתרומתה, ואין ספק כי היא חווה זאת לחדוות היצירה והסקרנות המאפיינת את כל מי שתרם ותרמה מזמנה ותובנותיה. אני מקווה שקוראות וקוראי החוברת מן התחומים השונים ימצאו בה רעיונות חדשים ורלוונטיים, כלים שימושיים והשראה להמשך הדרך.

התחדשות המרחב הציבורי בשכונת נוה שאנן
רם איזנברג
נוה שאנן הפכה במשך שנים, מאז הקמת התחנה המרכזית החדשה לשכונת מהגרים דלי אמצעים, שהוזנחה במהלך השנים והפכה למוקד של זנות, סמים, וניצול על מגוון צורותיו.
במסגרת יוזמה כוללת בהובלת סמנכ"ל העיריה לתשתיות רובי זלוף, ואדריכל העיר יואב דוד, קם צוות התחדשות המרחב הציבורי בשכונה. מטרת הפרוייקט: לזהות מתחמי מפתח במרחב הציבורי, מעין מוקדי "אקופונקטורה אורבנית", ולהציע פרויקטים של התערבות אשר עשויים להוות קטליזטור לשינוי חיובי בטווח המיידי והבינוני. מתוך כ 15 פרויקטים בסדרי גודל שונים, תוצג ההתערבות המוצעת למתחם הרציפים בתחנה המרכזית הישנה. מתחם זה עומד ריק זה שנים, ומהווה מעין "חור שחור" במרקם העירוני המושך אליו צורות שונות של מסכנות. הרעיון הוא לעשות בו שימוש ארעי, כמרכז לפעילות יצירתית, עד לכשתותחל בניית הקבע המתוכננות בו בעוד כמה שנים (מתחם שומרון, מתחם בת שבע, בי"ס מנשר, והרכבת הקלה). הפרוגרמה הארעית מושתתת על דוגמאות מהעולם כגון הCaravanserai בלונדון, בתוספת מצללה ענקית שתייצר מיקרו אקלים, נראות, וחלל מזמין.

קישור לסרטון ביוטיוב:
המצללה הגדולה 



No comments:

Post a Comment