Articles

המרחב הציבורי כסוכן שינוי

תגית כלימור
מתוך הספר קיימות בראייה כוללת

העיר היצירתית והמרחב הציבורי החדש

"The chief function of the city is to convert power into form, energy into culture, dead matter into the living symbols of art, biological reproduction into social creativity."

Lewis Mumford.[1]

אקולוגיה חברתית וערים יצירתיות

העיור על יתרונותיו, בעיותיו ועתידו מהווה חלק מרכזי בשיח בינתחומי הסב על עיצוב חיינו כחברה ועל מקומנו והשפעתנו על העולם. העיר מהווה אבן שואבת כלכלית וחברתית לקבוצות אוכלוסיה מגוונות מקצוות הקשת המעמדית. הנהירה אל העיר והמשמעויות הכרוכות בתהליך זה מחייבות הסתכלות על העיר כמערכת דינמית בהשתנות מתמדת. האיזון החברתי, כלכלי וסביבתי מהווה בסיס ליכולת העיר להכיל שינויים, להתאושש מבעיות ולהיות עמידה לתמורות משמעותיות במכלול תחומים. ערי המטרופולין, הקיימות והמתהוות, מציעות סביבת חיים ועבודה גלובליות וקוסמופוליטית, אבל במקביל מאכלסות קבוצות אוכלוסיה חלשות ומאותגרות החיות בשולי החברה ובתנאים קשים. העיר נדרשת לספק פתרונות פיזיים וחברתיים לתושביה על מנת לשמור על איכות חיים תוך פגיעה סביבתית מזערית. בראיה אקולוגית חברתית,[2] יש קשר הדוק בין הבעיות החברתיות ולבין הבעיות האקולוגיות, הנובע מהדרך בה אנו מתייחסים אחד לשני ולסביבה. בהתאם לגישה זו, הכלכלה הקפיטליסטית המעודדת תחרות ומקסום רווחים, גורמת לפגיעה בזכויות אלמנטאריות של בני אדם תוך ניצול מוגבר של משאבי הטבע. החלק הארי של הבעיה נוצר בשל התפיסה כי הפרמטר העיקרי להצלחה הוא גידול, שמשמעותו הרחבת היצור והצריכה לעיתים קרובות מעבר לנדרש, הבא על חשבון אוכלוסיה מוחלשת וניצול סביבתי. הכלכלה האקולוגית מציעה הסתכלות מחודשת על הצורך בגידול כמדד להצלחה ומחדדת את העלות האמיתית של מוצרים תוך הערכת העלות הסביבתית של מחזור החיים המלא שלהם.[3] האקולוגיה החברתית מחדדת את העלות החברתית של התחרות ומביאה לקדמת הבמה את חשיבות שיתוף הפעולה והסימביוזה כערכים לשמירת איזון חברתי, כלכלי וסביבתי.

העיר היצירתית,[4] מושג שהחל להתפתח בשנות השמונים, הפך כלי לפיתוח עירוני בידי רשויות מקומיות. על פי גישה זו בידי תושבי העיר מצוי כוח יצירתי רב ערך, אשר בתנאים מתאימים עשוי לתרום לחשיבה, לתכנון ולפעולה לטובת חיזוק העיר במימד החברתי והכלכלי. על פי תפיסה זו, הרשות המקומית אחראית ליצירת מרחב ציבורי, המקדם התפתחות אישית ומספק תנאים לפיתוח עירוני מאוזן. גישה זו קיבלה תנופה משמעותית עם צאת ספרו של הכלכלן האמריקאי ריצ'ארד פלורידה, "עליית המעמד היצירתי".[5] על פי פלורידה, בכוחה של קבוצת אנשים יצירתית להיות גורם מניע לפיתוח עירוני תרבותי וכלכלי בעזרת מגוון אנשים המשתמשים בטכנולוגיה חדשה, יוצרים רעיונות חדשים ותכנים יצירתיים.  

1-2. Willi Dorner’s dancers, Above Under Inbetween, 2013

רעיון 'העיר היצירתית' הפך מסגרת מנחה לחשיבה על מצבן הנוכחי והעתידי של הערים ועל יכולתן להתמודד עם השפעה ואתגרי הגלובליזציה. ערים נחשבות כמנוע צמיחה גלובלי, אזורי, לאומי, מהיותן אבן שואבת לניידות ולהגירה. הערים מהוות מרכזים עיקריים לפיתוח תרבות חדשנית ויצירתית הודות למגוון החברתי והתרבותי. מנגד, הערים גם מהוות מרכזי צריכה, נושא המנוגד לתפיסת הכלכלה המקיימת והקיימות בכלל, הדוגלים בשימוש חוזר ומחזור (Reduce, Reuse & Recycle), כאבני יסוד לשמירה על משאבי הסביבה.

הפערים החברתיים הגדלים מחייבים התייחסות וניסוח מדיניות להתחדשות עירונית המקפלת בתוכה קיימות חברתית, כלכלית וסביבתית. העיר צריכה לתת מענה לבעיות אלה באמצעות עיצוב מחודש של הסביבה העירונית כדי לקדם את הייצוגים השונים של התושבים, למנוע הדרה של החלשים ולרתום את העצמה היצירתית ליצירת עיר תוססת בת קיימא עבור כל תושביה בהווה ובעתיד.

השיח על המרחב הציבורי

האדריכלות עוסקת במרחב הפיזי הממשי של המרחב הציבורי, והפילוסופיה עוסקת בדמות המרחב החברתי-פוליטי כחלק ממתווה היחסים המורכבים בין הפרט והממסד. השיח האדריכלי-תכנוני מעניק תוקף לצורך בהעדפת העושר הציבורי על פני הפרטי, ומקנה חשיבות למרחב הציבורי כמרכיב מפתח בשיפור איכות החיים העירונית. השיח התיאורטי-פילוסופי אודות 'הספרה הציבורית', מונח שטבע יורגן הברמאס,(Habermas, 1962) [6] מנתח את התמורות שחלו במאה ה-18 ביסודות התרבות, הידע, החינוך והאמנות ואת העברת משקל הכובד מרשות הפרט למרחב הציבורי. על פי הברמאס המרחב הציבורי נועד לניהול דיון ציבורי ביקורתי על הממסד ולגיבוש דעת קהל. השיח הציבורי השתנה לאורך השנים. כיכר העיר, האגורה, הייתה לאורך ההיסטוריה מקום המפגש לשיתוף אנשים להחלפת דעות ולעיצוב קהל המאזינים. הרחוב, היה החיבור עם הקהילה הקרובה. הבית, התא המשפחתי, היה המקום למעגל הקשרים הראשון. על פי הברמאס עד המאה ה-18 הציג המעמד השליט את עמדתו במרחב הציבורי. עם עליית המעמד הבורגני התפתחה תרבות בתי הקפה והסלונים של מעמד הבורגנות, שעסקה בראשית דרכה בנושאי ספרות ואמנות. הדיונים התפתחו והורחבו עם השנים לדיונים כלכליים ופוליטיים.

3. The salon of Marie Thérèse Rodet Geoffrin, Anicet Charles Gabriel Lemonnier, 1812

המרחב הציבורי מורכב ממימד פיזי ומימד חברתי, אשר תואמים במספר תכונות. בשניהם קיים הצורך בדמוקרטיזציה של המרחב, הפיכתו לרב מעמדי והנגשתו למגוון דעות ופרשנויות. בשניהם נדרשת זמינות ונגישות לאורך היום, ביטחון פיזי וחופש הבעה. מרחב ציבורי פיזי בתכנון מוכוון חברתי, עשוי להוות פלטפורמה לעידוד פעילויות רב גוניות. הכוונת המרחב לגמישות ושינוי על ידי המשתמשים בהתאמה לאופי הפעילות החברתית, נותנת במה להיקף פעילות משתנה, לקבוצות גיל ועניין שונות.

אמנות במרחב הציבורי

אמנות ציבורית(public art)  היא אמנות המשולבת במרחב הציבורי ונגישה לציבור הרחב. אמנות ציבורית מקיפה מגוון רחב של אמצעי הבעה, באופן דומה למגוון של אמנות המוצגת בחללי פנים. האמנות הציבורית מוצאת ביטוי כמערכת קבועה או ארעית, סטטית או דינמית, ואמירתה יכולה להיות מקומית או גלובלית. האמנות מופיעה בדו מימד כציורי קיר, גרפיטי והקרנות וידאו, ובתלת מימד כמונומנטים, מבנים ארעיים, פסלים ומיצבים. האמנות מיועדת במקרים רבים לצפייה בלבד או פועלת באופן אקטיבי, בשיתוף עם הצופים. האמנות הציבורית מתרחשת בחללים עירוניים פורמאליים וא-פורמאליים, במקומות בעלי אופי חברתי קהילתי ובמרחב הווירטואלי. לאמנות הציבורית תכונות המשותפות לאמנות בכלל ותכונות נוספות הייחודיות לה. בהעדר הגדרת חלל פנים מוגבל, האמנות במרחב הציבורי עשויה להגיע למימדים גדולים מעבר לגבולות המוכרים של גלריות ומוזיאונים. כנגד יתרון זה, אמנות במרחב הפתוח צריכה להיות עמידה לפגעי מזג האוויר, לכוחות רוח, לקרני השמש ולחסדי הציבורי הרחב. המאפיין העיקרי המבדל את האמנות הציבורית ומהווה את מקור כוחה הוא הפוטנציאל להגיע ולשתף קבוצת אנשים רחבה ומגוונת, ולהציע טריגר לחשיבה ולהחלפת דעות.

אמנות במרחב הציבורי אינה תופעה חדשה. פסלים או תבליטי קיר היו חלק ממונומנטים או כמוקד לחלל הציבורי. רק בשנות ה-60 האמנות הציבורית הפכה לתחום בזכות עצמו והוגדרה כמושג וכתחום מחקרי. האמנות הציבורית אינה עשויה מקשה אחת, ופניה הרבות מייצגות מנעד רחב של יוצרים המבטאים גישות חברתיות שונות ואמצעי ביטוי רחבים. בין התחומים החדשים ניתן למנות את האמנות הסביבתית, אמנות האדמה, אמנות מוטת מקום, אמנות קהילתית ואמנות הרחוב.[7] האמנות הציבורית היא חלק מפילוסופיה הגורסת כי אמנות מעשירה את הצופה ומקדמת חשיבה חברתית ביקורתית, ועל כן אינה מוצר אליטיסטי אלא צריכה להיות מונגשת לכלל האוכלוסייה.

בסוף המאה השמונה עשרה הממסד המוזיאלי שינה את התפיסה הרווחת כי המוזיאון צריך להיות בלעדי לבעלי האמצעים. במקביל קהל היעד של חובבי האמנות הורחב ונוצרה דרישה לחללי תצוגה נוספים ושונים. המהפכה הטכנולוגית של אמצע המאה העשרים תרמה להרחבת מושג תרבות הפנאי ולגידול משמעותי של קהילת צרכני האמנות. התפתחות המדיה הדיגיטלית באמנות וצמיחת הגלריות, אשר התווספו למוזיאונים הממוסדים, הנגישה את האמנות לקהל רחב ומגוון.

התפתחות זו גרמה לשינוי משמעותי בתפיסת מעמדה של האמנות וכן בהופעתה החל מתהליך יצור האמנות ודרך קנה המידה שלה ואופן הצגתה לקהל הרחב. האמנות הניסיונית שהתפתחה החלה לאתגר את אמצעי התצוגה הקונבנציונליים ואת הניטראליות של חללי הגלריה. האמנות מצאה דרכה אל המרחב הציבורי. הנגשה זו הפכה את האמנות למוצר מיידי ויום יומי. קהל אמנות המרחב הציבורי הוא מגוון ופחות צפוי לעומת קהל מבקרי המוזיאונים והגלריות. 

4. מיצב הקיץ בגלריית הסרפנטיין, לונדון, Sou Fujimoto, 2013

באופן היסטורי, אמנות המקושרת לקהל רחב נחשבה בקרב המוסדות האמנותיים כפחותה באיכותה, ועל כן מוערכת פחות. כיום מעמדה השתנה באופן ניכר, ופעמים רבות היא חלק מהרחבה של גלריה או מוזיאון. בין הדוגמאות ניתן למנות את ביתן הקיץ של גלרית הסרפנטיין ((Serpentine Gallery בהייד פארק,[8] או הצבה בגן הציבורי בחזית גלרית הוויט קיוב (White Cube) במזרח לונדון.[9]

שאלת מעמדה ואופייה של האמנות מתחדדת כנגד תרבות הצריכה ותעשיית הפנאי מחד, והפיתוחים של המדיה הדיגיטלית מאידך, העשירים בדימויים ובגירויים הפועלים על כל החושים. המרחב הציבורי במהותו עתיר בחוויות מגוונות וקהל המשתנה לאורך זמן בהתאם לרמה וסוג הפעילויות. הרקע הדינמי והצבעוני של העיר מהווה אתגר לאמנות הציבורית להיות נוכחת ובעלת השפעה על הצופה.

5-6. האמנות יוצאת מגלרית הוויט קיוב לכיכר, מבט מהגלריה אל הגן ממנה נצפה המיצב SPIRIT ומבט מהגן, 2004.

תיאורטיקנית האמנות רוזלינד קראוס,[10] במאמרה המכונן "פיסול בשדה המורחב", מנתחת את מגמות התפתחות הפיסול מעבר לגבולות הפיסול המסורתי אל עבר תחומי האדריכלות והנוף. הגבולות בין האמנות והאדריכלות, על פי הגדרתה, הם דינמיים ומעורפלים ומאפשרים לאדריכלים להשתחרר ממגבלות האדריכלות הקבועה. המרחב החדש והגדרת העבודה כניסיונית ופתוחה, מאפשרים חקר רעיונות אדריכליים מקוריים, בחינת יישומי מחשב וטכנולוגיות עדכניות תוך חיפוש אמצעי הבעה חדשים.

התרומה העיקרית של טשטוש הגבולות היא ההזדמנות להפוך את המרחב הציבורי כמקום מפגש בין רעיונות אלו לבין מגוון רחב של משתמשים בחתכי גיל שונים, במעמד סוציו-אקונומי על כל גווניו ובפרופיל פוליטי ממגזרים שונים. המשותף לכולם הוא הרצון להימצא במרחב הציבורי ולחלוק אותו עם אחרים.

7. Spiral Jetty, Robert Smithson, 1970

לאמנות הציבורית כחלק מהמרקם העירוני שתי מטרות עיקריות: התחדשות וזהות. האמנות מהווה אמצעי להתחדשות עירונית, המשפרת את דימוי המקום ובכך משביחה את ערכו הכלכלי. האמנות עוזרת בעיצוב איכות החיים של הקהילה על ידי מתן ביטוי יצירתי המשקף את רוח הקהילה, מחברת בין אנשים ומייצרת זהות קהילתית. האמנות הציבורית עוזרת למשוך אנשים יצירתיים לקהילה, המביאים ערך מוסף של כשרון, ניסיון ומגוון, המעשירים את הקהילה. עם זאת, להצלחת האמנות הציבורית נלוות בעיות של ג'נטריפיקציה[11] ורידוד איכות האמנות. הבעיה הראשונה נובעת מהסתירה בין שידרוג הסביבה לבין המצב הסוציו אקונומי של התושבים הקיימים. במישור החברתי-כלכלי חדירת המעמד היצירתי משפר את הדימוי הנמוך של השכונה ומעלה את ערכי הקרקע במקום. תהליך זה לעיתים רבות מערער את מעמד האוכלוסייה החלשה הקיימת, המאבדת את מקומה ונאלצת לעקור את שורשיה ולהדחק מהשכונה. הבעיה השנייה, בעיית הרידוד של איכות האמנות, נובעת מהביקושים הנלווים לאמונת ומתיקצובה המצומצם במקרים רבים הגורם להפיכתה לחזרתית ומשוכפלת.

תרבות ואמנות כיסוד הרביעי לקיימות

האמנות ברחבי העולם מושפעת מהתפתחויות תרבותיות וכלכליות בקנה מידה גלובלי. קיים עניין הולך וגובר בחקירת תפקיד האמנות כזרז בתהליכי תמורה חברתית ותרבותית של קהילות עירוניות, ובחיבור המושג 'העיר היצירתית' לקיימות עירונית. תמיכה לחיבור זה מחוזקת על ידי קהילות אמנים העוסקים בנושאים חברתיים וסביבתיים.
האורבניות המודרנית יוצרת בעיות כמו זחילה עירונית, התדרדרות שכונות, זיהום וכו' המאפיינות ערים רבות בעולם. העיר, הפרבר והאזור הכפרי מאבדים גבולות ברורים. תפקידי הטבע הכפרי והעירוני מקבלים ביטויים חדשים. התפיסה הממוסדת של מקום התרבות בעיר משתנה. התכנון העירוני, המגדיר כתמי שימושים, מוגבל בתפיסת מרחב חד ממדית ואינו נותן מענה לקצב השתנות העיר ולמגוון הנדרש ממנה. מעורבות תושבים והתפתחות יצירתיות מלמטה למעלה, משנים את אורח החיים במרחב העירוני ותורמים לחיזוק מודלים עירוניים ברי קיימא .
צמיחת קהילות יצירתיות מתוך הקהילה הקיימת חשובה לשמירת האפיון המקומי של כל קהילה. כוחן נובע מהכרה ממקור ראשון והבנית מערכת אינטואיטיבית ומשוחררת מאידיאולוגיות מוכתבות מראש, המקיימת תהליך למידה והתפתחות כחלק מתהליך עשייה. תהליך זה מוציא את האמן מהמרחב המוזיאלי, האבסטרקטי והאדיש לסביבתו, אל המרחב העירוני העמוס והדינמי המציע עבודה רב תחומית ושיתופית. הרשתות של אמנים ותושבים הנוצרות כתוצאה מכך מייצרות מרחב ציבורי חדש פיזי וחברתי כאחד.[12]

8. חנות ספריםShakespeare and Company  בפריז, המשמשת כבית קפה, מרכז קהילתי לא פורמאלי. הביטוי העכשווי של הספרה הציבורית, 2013.

בשנת 2004 נחתמה אג'נדה 21 לתרבות[13] על ידי ערים ורשויות מקומיות כהצהרה על מחויבותן לפיתוח תרבותי. אמנה זו היא הרחבת אג'נדה 21,[14] שפורסמה בועידת ריו ב-1992, וקראה למדינות העולם לקחת אחריות על התדרדרות משאבי כדור הארץ ולהתחייב לפיתוח בר קיימא. האמנה מעגנת את התרבות כמעגל הרביעי, בנוסף לשלושת מעגלי הקיימות הקלאסיים: חברה, כלכלה וסביבה. תרבויות רבות התקיימו לאורך ההיסטוריה בהרמוניה עם הטבע ושאבו את מקורותיהן מסביבתן הטבעית. החברה הגלובלית, המאמצת ערכים מערביים כאוניברסאליים, מפחיתה את חשיבות המקומי וגורמת לחוסר איזון תרבותי. האמנה קוראת לשימת דגש במדיניות פיתוח בר קיימא על שילוב המימד התרבותי במרכזה בשל תפקיד התרבות כמעצבת וקובעת ערכים.

"It is about guaranteeing that any sustainable development process has a soul. This is the core 
question."[15]

התערבות מקיימת במרחב העירוני

בשיח העוסק בעירוניות בת קיימא, קיימת מודעות לתפקידו ולתרומתו של המרחב הציבורי לחיי עיר בריאה ותוססת. עיצוב המרחב הציבורי הוא תהליך הכרוך בתכנון, עיצוב, יציקת תכנים וניהול המרחב. תכנון נכון מתייחס למכלול השלם הכולל היבטים חברתיים, תרבותיים, כלכליים וסביבתיים. פעולות רבות העוסקות בהחייאת המרחב הציבורי באמצעות התערבות תכנונית ויציקת תכנים חדשים תוכננו, בוצעו ותועדו. קיים בספרות המקצועית חומר תיאורטי רב המוקדש ללימוד הנושא.

בעולם, בעשורים האחרונים, הושקעו מאמצים תכנוניים וכלכליים רבים לשיפור המרחב הציבורי ולהפיכתו כמוקד פעילות עירונית. במקומות רבים בעולם ניתן לראות התערבות מעין זו המתקיימת בהיקפים שונים ובמנעד רחב. פרויקט הביג-דיג בבוסטון ((Big Dig[16] מייצג התערבות בקנה מידה גדול במיוחד, הן מבחינה פיזית והן כלכלית. הפרויקט הסב את מרחב תשתיות התנועה הרחב בלב העיר לפארק עירוני באורך 2.4 ק"מ, המהווה ריאה ירוקה ומוקד לפעילות פנאי לרווחת הציבור. ההיי-לין בניו יורק (High Line),[17] המהווה דוגמה לקנה מידה בינוני, הוסב לפארק לינארי, המשתרע לאורך 1.6 ק"מ. הפארק נבנה על תשתית קיימת של קו רכבת מוגבה ששימש את הרובע התעשייתי במערב העיר. הפרויקט נחשב לאחד הפרויקטים המוצלחים והמצויים בלב הקונסנזוס של השיקום עירוני. המקום הפך אבן שואבת לציבור רחב מתוך השכונה, למבקרים ולגורמים עסקיים. התערבות זו מיתגה מחדש את האיזור, חוללה מהפך כלכלי באזור ומשכה השקעות נדל"ניות רבות.

9-10. ההיי-ליין בניו יורק. הסבת מסלול רכבת השרות העילית לפארק לינארי.

תמונה העליונה - אמפיתיאטרון המשקיף על העיר, תמונה התחתונה - ילדים בשיעור ציור, 2008.

ברצלונה, לקראת המשחקים האולימפיים בשנת 1992, החלה בשיקום חלקים נרחבים בעיר תוך מתן דגש לחידוש ועיצוב כיכרות עירוניות ופיתוח גנים ציבוריים. המשותף לכל פעולות אלה הוא שדרוג המרחב הציבורי לטובת החייאת האזור. התערבויות אלה, המאופיינות כדיקור עירוני בקנה מידה משתנה, הפכו את המקומות למוקד פעילות והתחדשות.

11.Arne Quinze, The Sequence in Brussels, Belgium, 2008

הקורס "התערבות מקיימת במרחב העירוני" התגבש על רקע ההכרה בחשיבות הנגשת הקיימות לציבור הרחב. בקרב קובעי מדיניות מחלחלת מודעות הולכת וגוברת לנושא הסביבתי, הנובעת מהכרת חשיבות העשייה. הקיימות מוזנת משני מקורות קצה: ממנהיגות מרכזית הפועלת מלמעלה למטה, ומהתארגנויות חברתיות הפועלות מלמטה למעלה ((Grassroots, מחוץ למרכזי הכוח הפוליטיים. קידום משמעותי של פיתוח בר קיימא יתאפשר הודות לשילוב דרגים שונים ולשיתוף הציבור בעשייה. המרחב הציבורי זוהה כמקום מתאים לפעולה הפונה לציבור המשתמשים ובאמצעות הנגשת הנושא הופך אותם לשותפים פעילים בקידום הנושא. 

הקורס נועד להבנת מורכבות הנושאים הסביבתיים תוך מתן דגש על תפיסה הוליסטית לקיימות. במסגרת הקורס הוצגו גישות תיאורטיות ומעשיות לתכנון מקיים, וניתנו כלים לפיתוח חשיבה ביקורתית על פוטנציאל הקיימות העירוני. מטרת עבודת הסטודנטים הינה פיתוח חשיבה יצירתית ליישום רעיונות מקיימים במרחב הציבורי. הקורס בא לחבר בין החשיבה האקדמית לבין פעילות השטח ולהרחיב את מעגלי המודעות לנושא הקיימות. הרעיון בבניית הקורס הוא מימוש מיצב יצירתי המשתף את הקהילה ומהווה תרומה למרחב הציבורי כחלק מחיבור לרעיון העיר היצירתית. גישה זו מדגישה את ערכה של האמנות במרחב הציבורי מעבר לתכונותיה ביחס לעצמה, אלא כשיח עם הצופה ועם הסביבה העירונית. עשייה זו היא יציאה מהמרחב האקדמי אל המרחב הממשי התורמת להפיכת נושא הקיימות לידידותי, ומזמין למשתמש תוך הגברת המודעות לרעיונות סביבתיים. 

12. קבוצת הקורס במועדון הג'אז במצפה רמון מקבלת הסבר ורקע מצוות ההיגוי, 2013

העבודות המוצגות בפרק זה עוסקות בהתערבות עירונית ברמות שונות. הקבוצה הראשונה עוסקת בתכנון אלמנט עירוני ברחוב העצמאות בחיפה, המהווה חלק ממתחם הנמל המתחדש בחיפה. המקום, המאופיין בהיסטוריה ארוכת שנים ובתנועה עירונית עורקית וסואנת, הוא חלק ממתחם שהיה מוזנח שנים רבות ועובר בשנים האחרונות תהליך התחדשות עירונית. הסקיצות מציגות רעיונות לשיפור המרחב הציבורי ברחוב פעיל ועתיר פעילות מסחרית אך עמוס תחבורתית. הקבוצה השנייה מציעה התערבות עירונית באזור התעשייה המתחדש של מצפה רמון באמצעות הקמת מיצב בחלל העירוני. שתי העבודות הראשונות מציגות תיאוריות לשדרוג המרחב הציבורי ומלוות בסקיצה רעיונית הבאה לייצג רעיונות אלו. "תרבות רחוב כאמצעי לשיפור איכות החיים בעיר", עבודתם של ויקטוריה בלמן וג'ו נשאשיבי, עוסקת בתפקיד תרבות הרחוב בשדרוג המרחב הציבורי כסביבה דינמית המאפשרת לאנשים להיות שותפים בה ולהפרות אותה תרבותית. "גינון גרילה כדיקור עירוני", עבודתם של יאיר מלר, רותם סרי ואיה רוזנוולד, עוסקת ביישום עקרונות הדיקור העירוני על ידי שימוש באדריכלות ארעית, כאמצעי ליצירת התערבות נקודתית ממוקדת כמנוף להתחדשות.

הקבוצה השנייה עוסקת בהתערבות באזור התעשייה של מצפה רמון. האתר הנבחר, משנה את פניו במשך השנים האחרונות. המקום, שהיה אזור תעשיה קלה ונטוש בחלקו, התחיל להתפתח באמצעות יזמות מקומית. היווצרות מוקדי יצירה שונים כגון האנגר אדמה שנוסד ב-2000 על ידי הרקדנים ליאת דרור ניר בן גל, מועדון הג'אז שהוקם ב- 2007 על ידי גדי לייברוק, וסטודיו של אמנים ואמנות בתחומים שונים, מהווים פוטנציאל חשוב למינוף המקום כאזור תיירות. על רקע נופי המדבר המיוחדים לאזור מצפה רמון, מתאפשר פיתוח עירוני ייחודי, המשלב את יתרונות הכוחות היצירתיים של המקום עם הקסם המדברי.

בשל ייחודה הנופי של מצפה רמון, שאלת המקומיות מול האוניברסאליות רלוונטית במיוחד. נדבך חשוב בעבודה היה הכרת הסביבה המיידית והמורחבת. חיפוש המידע התמקד בהיבט הסביבתי במאפייני הנוף, האקלים, התנאים האקולוגיים, מגוון המינים יחד עם היבטים חברתיים וכלכליים. סוגיות עירוניות אופיינית נבחנו על מנת לתת מענה לצרכי האוכלוסייה המקומית ולמבקרים מזדמנים. בין הנושאי הדיון היו העדר מוקדי עניין ומחסור במקומות המותאמים לפעילות פנאי לאוכלוסיה המגוונת במקום, הכוללת פעילות מסחרית ופעילות פנאי של קבוצות גיל שונות. ניכר מחסור בהצללה במקום בו השמש קופחת מרבית ימי השנה, וקשה לשהות במרחב הציבורי במשך שעות יום רבות. המיצבים חיפשו מענה למכלול נושאים העונים לדרישות המקום תוך המחשת נושא הקיימות, על ידי יצירת סביבה המעודדת שימוש נכון של המרחב הציבורי והמותאמת לתנאי האקלים והחברה במקום.

13. אזור התעשייה העובר הסבה לרובע אמנים במצפה רמון, 2013

עבודות הסטודנטים התייחסו לנושאים חברתיים, אמנותיים וסביבתיים. הנושאים החברתיים עסקו בעיצוב מרחב פעילות פנאי נגיש לקהילה רחבה ומגוונת, תכנון חלל מזמין למפגש קהילתי ומתן אכסניה להצגה ולביטוי של היוצרים המקומיים. הדיון האמנותי עסק בחיפוש זהות מקומית המתכתבת עם הנוף הייחודי, ובעצוב המקבל השראה מהטבע במימד הוויזואלי. הדיון הסביבתי עסק בחשיבות חינוך הדור הצעיר כסוכני שינוי, בהטמעה של אנרגיה מתחדשת, בשילוב חומרים ממוחזרים בבניית המיצבים וברתימת חכמת הטבע לחיסכון ולשימור משאבים כאיסוף טל.

14-15. וואדי גוב, נגב

'סדקים במדבר', עבודתם של לוטם ומיכאל, נולדה משיחות עם האמנים המקומיים וזיהוי העדר נוכחותם במרחב המתחם. הביתן, מהווה מקום מפלט מן השמש, ומשמש כמקום מפגש מוצל ופורח. ההשראה הצורנית של העבודה מקורה בקרקע הסדוקה האופיינית למדבר. ההשראה מהטבע ומטכנולוגיה עתיקת יומין מתקופת הנבטים הובילה ליצירת חיפוי פח, המשמש כמערכת איסוף מי טל להשקיית הצמחייה המקומית ששולבה בביתן. התצורות המרחביות של המבנה נועדו לתת במה ליצירות אמנות של הקהילה המקומית, ובכך לחזק את הכוח היצירתי המקומי.

16. עין כמונים, נגב

"רבדים מקומיים" עבודתן של מיכל דה מאיו, רות גרסטל וימית לזימי, מציעה מרחב מוצלל המותאם לשהייה של משתמשים שונים. הרעיון העיצובי של המיצב הוא שילוב הגיאומטריה הפשוטה של מבני התעשייה בהיקפו, עם הקווים הקמורים בחלקו הפנימי הלקוחים מתצורת סלעי הנגב סחופי הרוח ותהליכי בלייה של מים. המבנה, על חתכיו המשתנים, מייצר מגוון מצבים המתאימים למשתמשים ולצרכים שונים. המיצב מודולארי ומאפשר באמצעות ניוד חלקיו את התאמתו לקבוצות פעולה שונות.

17. וואדי גוב, נגב

'עמוד מצל מאיר', עבודתה של שרון גולן בר, נוצרה מתוהוי הצורך במקומות ישיבה מוצללים. המיצב המוצע מתוכנן מיחידות מודולריות המלאות בחול. הבחירה בשימוש בחול נובעת הן ממקומיות החומר במובן הקונספטואלי מחיבורו למרחב הטבעי והן מהחיסכון בשינוע בהיותו חומר זמין. המיצב, שיחידותיו מושחלות על ציר ורטיקאלי, מאפשר למשתמשים להתאימו למגוון מצבים ולשנותו לאורך שעות הפעילות על מנת להתאימו לזווית השמש המשתנה לאורך היום. המיצב מואר על ידי פנלים פוטווולתאים המשולבים ביחידות המודולריות העליונות. 'המצפה הקטן', עבודתם של רועי אלמן, חן ברזל ואורי נוימן, מציעה עירוב שימושים בזעיר אנפין: מצפה כוכבים, פינת קריאה, מתקן שעשועים וחללים המשמשים בעלי חיים לשהייה ולקינון. הך זימגוון הפרוגרמאתי מיועד להחייאת המרחב לאורך שעות היום והלילה על ידי קהל משתמשים משתנה.

המיצבים הם חלק מגישה כוללת לעיצוב המרחב הציבורי ([18](Placemaking כמקום פעיל עם הקהילה המקומית, ולטובתה. גישה זו עוסקת בקביעת התכנים, בעיצוב ובניהול השטחים הציבוריים. הגישה, המגדירה עצמה כתהליך וכפילוסופיה, מכוונת למיקסום הערך המשותף של שטחים אלו לטובת רווחת הקהילה. הכוחות המקומיים מהווים מקור השראה ומאפשרים חיבור נושאים תרבותיים, כלכליים, חברתיים ואקולוגיים למכלול משותף המיועד לחזק את המקום ולתמוך בפיתוחו המתמשך.

"While it doesn’t (necessarily) produce a painting or a piece of sculpture, Placemaking is an art form. It is a collaborative, communal process whereby people create something new, beautiful, vibrant, and useful".[19]

האמנות, כפי שהודגש במאמר, מחברת אותנו לרגשות שלנו ל"זיכרון, תקווה, צער, איזון מחדש, הבנה עצמית, צמיחה ולהערכה".[20] על כן, בכוחה לחולל שינוי - לתרום למקומי, ובכך להיטיב עם הגלובלי.

המיצבים, ברוח זו, מהווים פניה לציבור המשתמשים הרחב לקחת חלק פעיל ב'ספרה הציבורית' ובכך לעצב מגמות חשיבה סביבתית. בדרך זו, קיימת אפשרות להשפיע על מקבלי החלטות על מנת שניתן יהיה למנוע המשך פגיעה במשאבים ולהפוך סביבה מופרת לסביבה יציבה ומאוזנת במימד החברתי, הכלכלי והסביבתי.18. Richard Serra Sculpture, MOMA Sculpture Garden, 2007

תמונות

1-2.Willi Dorner’s dancers, Above Under Inbetween, 2013, Photo: Phil Fogg, 08.06.2013 https://www.flickr.com/photos/64772332@N06/9041087974/sizes/h/

https://www.flickr.com/photos/64772332@N06/9041024052

3.The salon of Marie Thérèse Rodet Geoffrin, Anicet Charles Gabriel Lemonnier, 1812, Wikimedia Foundation, http://en.wikipedia.org/wiki/File:Salon_de_Madame_Geoffrin.jpg

4. מיצב הקיץ בגלריית הסרפנטיין,The 2013 Serpentine Gallery temporary pavilion by Sou Fujimoto London, Photo: Simon, 17.08.2013, http://www.flickr.com/photos/walhalla/9576143600/sizes/l/

5-6. האמנות יוצאת מגלרית הוויט קיוב לכיכר, מבט מהגלריה אל הגן ממנה נצפה המיצב SPIRIT ומבט מהגן, "Spirit and Matter", Photo: kkarc Damián Ortega, 2004, White Cube and Hoxton Square, London

7. Spiral Jetty, Robert Smithson, 1970, Photo: mediachef, 27.09.2010, https://www.flickr.com/photos/mediachef/5050146702/sizes/l/

8. חנות ספריםShakespeare and Company  בפריז, המשמשת כבית קפה, מרכז קהילתי לא פורמאלי. הביטוי העכשווי של הספרה הציבורית, 2013, Photo: kkarc

9-10. ההיי-ליין בניו יורק. הסבת מסלול רכבת השרות העילית לפארק לינארי.

תמונה העליונה - אמפיתיאטרון המשקיף על העיר, תמונה התחתונה - ילדים בשיעור ציור, 2008, Photo: kkarc

11.Arne Quinze, The Sequence in Brussels, Belgium , 2008, Photo: Simon Aughton, 22.11.2008, https://www.flickr.com/photos/simon_aughton/3050648060/

12. קבוצת הקורס במועדון הג'אז במצפה רמון מקבלת הסבר ורקע מצוות ההיגוי, 2013, Photo: kkarc

13. אזור התעשייה העובר הסבה לרובע אמנים במצפה רמון, 2013, Photo: kkarc

14-15. וואדי גוב, נגב, 2014, Photo: kkarc

16. עין כמונים, נגב, 2013, Photo: kkarc

17. וואדי גוב, נגב, 2014, Photo: kkarc

18. Richard Serra Sculpture, MOMA Sculpture Garden, 2007, Taís Melillo Photo:, 20.07.2007, https://www.flickr.com/photos/tais/863952855/sizes/l/

---

^.[1]  Mumford, L., (1961). The City in History: Its Origins, Its Transformations, and Its Prospects. Harcourt, Brace & World, Ch. 18.

[2] אקולוגיה חברתית (Social ecology), הוא מושג שטבע ופיתח מוריי בוקצ'ין (Murray Bookchin),

"Social ecology is based on the conviction that nearly all of our present ecological problems originate in deep-seated social problems. It follows, from this view, that these ecological problems cannot be understood, let alone solved, without a careful understanding of our existing society and the irrationalities that dominate it. To make this point more concrete: economic, ethnic, cultural, and gender conflicts, among many others, lie at the core of the most serious ecological dislocations we face today—apart, to be sure, from those that are produced by natural catastrophes."

Bookchin, M., (2007). Social Ecology and Communalism. Oakland: AK Press. p. 19

[3] המונח "ניתוח מחזור החיים" ((LCA - "Life-cycle assessment", מתייחס להשפעה הסביבתית של מחזור חיי המוצר המלאים מהפקתו מחומרי גלם, יצורו, שינועו, הפצתו,והשלכתו כפסולת בסוף חייו. ההשפעות הסביבתיות כוללת ניצול משאבים מתכלים, שימוש באנרגיה, זיהום הנגרם מהתהליך ומהטמנת הפסולת.

[4] מונח "העיר היצירתית" מיוחס לצ'ארלס לונדריי ולספרו "העיר היצירתית: ארגז כלים למחדשים עירוניים"

Landry, C., (2008). The Creative City: A Toolkit for Urban Innovators. Routledge.

[5] Florida, R. (2002). The Rise of the Creative Class: And How it’s transforming work, leisure, community and everyday life. New York: Perseus Book Group

[6] Jürgen Habermas, 1962, The Structural Transformation of the Public Sphere: An Inquiry into a Category of Bourgeois. Thomas Burger and Frederick Lawrence, English version, 1989, The

MIT Press, Cambridge, Massachusetts.

[7] Environmental, land, site-specific, community-based and street art

[8] גלרית Serpentine Gallery מזמינה, החל משנת 2000, אדריכל נבחר לעצב ביתן קיץ ארעי בחזית הגלריה, הממוקמת בלב ההייד פארק בלונדון. ביתן הקיץ מציג כל שנה גישה ייחודית לעיצוב חלל פתוח, בעל מופע פיסולי, המיועד לרווחת המבקרים בפארק. בין האדריכלים המוזמנים היו:2000: Zaha Hadid, 2001: Daniel Libeskind, 2002: Toyo Ito, 2003: Oscar Niemeyer, 2006: Rem Koolhaas, 2008: Frank Gehry, 2009: SANAA, 2010: Jean Nouvel, 2011: Peter Zumthor, 2012: Ai Weiwei and Herzog & de Meuron, etc.

[9] דוגמה מעניינת להרחבת תצוגת גלרית ה-White Cube  במזרח לונדון לגן הציבורי הסמוך אליהHoxton Square הוא מיצב ה-"Spirit and Matter"  של האמן המכסיקני Damián Ortega משנת2004 . המיצב נבנה מפריטי בנין מפורקים כדלתות משומשות ופח גלי חלוד. מקומת הגלריה העליונה ניתן לקרוא את שם המיצב: 'רוח וחומר'. במפלס הגן, המיצב מאפשר למבקרים להסתובב בין "חדריו".

[10]  Krauss, R., (spring 1979). Sculpture in the Expanded Field. MIT Press. Vol.8. pp. 30-44.

[11] ג'נטריפיקציה (gentrification) - חדירת אוכלוסיה ממעמד הבניינים לשכונות חלשות הסמוכות למרכזי הערים או שכונות המזוהות כבעלות אופי ייחודי. תהליך זה גורם לשיפור והתחדשות השכונות אך במקביל קיימת דחיקה של הדיירים הותיקים אל מחוץ לשכונה.

[12] המרחב הציבורי בהקשר החברתי מתייחס למושג של יורגן האברמס "הספרה הציבורית" שקידמה נאורות חברתית של צדק ושוויון באמצעות שיח ציבורי ביקורתי המבוסס על דמוקרטיה ושיתוף.

[13] The Agenda 21 for culture is the first document with worldwide mission that advocates establishing the

groundwork of an undertaking by cities and local governments for cultural development.

על אג'נדה 21 לתרבות ניתן למצוא בלינק: http://www.agenda21culture.net/, Retrieved April 29, 2014

[14] את הטקסט המלא של אג'נדה 21 ניתן למצוא בלינק: http://www.unep.org/Documents.Multilingual/Default.asp?documentid=52, Retrieved April 29, 2014

[15] הציטוט המלא מתוך אג'נדה 21 לתרבות:

"the role of culture in sustainable development is not only about ‘using artists to raise concern on climate change’ or about ‘building cultural venues that are efficient in the use of natural resources’. It is not only about the income that cultural industries can bring to the economy. It is not about ‘asking more’ to the cultural circles. These are very important questions that need to be addressed, but they do not articulate the core question. The role of culture in sustainable. development is mainly about including a cultural perspective in all public policies. It is about guaranteeing that any sustainable development process has a soul. This is the core question."

www.agenda21culture.net/index.php/en/docman/.../241-report4full‎, pg. 4, Retrieved April 29, 2014

[16]  פרויקט ה- The Big Dig - The Central Artery Project בבוסטון טיפל בכביש המהיר באורך 5.6 ק"מ שעבר במרכז העיר והפיכת חלקו לפארק עירוני. תכנון הפרויקט החל ב-1982 ובנייתו הסתיימה ב-2007. תקציב הביצוע היה 14.6 מיליארד דולר. האתר הרשמי http://www.massdot.state.ma.us/highway/TheBigDig.aspx

[17] קו ההיי-לין בניו יורק, West Side Line, הפסיק לתפקד באופן סופי מאז שנת 1980. לחץ ציבורי של תושבי השכונה, שהחל ב-1999, להפיכת המקום הנטוש לפארק שכונתי נשא פרי. השלב הראשון של הפרויקט הסתיים ב-2009. האתר הרשמי http://www.thehighline.org/, Retrieved April 29, 2014

[18] על המושג Placemaking ניתן למצוא חומר רב באתר העמותה: Project for Public Spaces (PPS) בקישור http://www.pps.org, Retrieved April 29, 2014

[19] Project for Public Spaces, 2013, The 7 Psychological Functions of the Art of Placemaking,

https://www.pps.org/blog/the-7-psychological-functions-of-the-art-of-placemaking, Retrieve April 29, 2014

[20] במאמר המצוטט לעיל קיימת התייחסות מעניינת בין משנתו של אלן דה בוטון על שבעת התפקידים הפסיכולוגיים של האמנות לבין הטיפול במרחב הציבורי. De Botton, A., & J., Armstrong. (2013). Art as therapy. School of Life (Business enterprise). London : Phaidon Press Limited.